<h1>בה"ג הלכ' בכורות</h1>
<h2>דף ח.</h2>
ת"ר עגל זה לפדיון בני טלית זו לפדיון בני, אין בנו פדוי, עגל זה בחמש סלעים לפדיון בני טלית זו בה' סלעים לפדיון בני, בנו פדוי. והוינן בה היכי דמי, אי נימא דלא שוי חמש סלעים, משום דאמר בחמש בנו פדוי, אלא לאו דשוו חמש סלעים ובענן מילתא דקיצא. אמר רבא לעולם דלא שוי, רישא דאמר אבי הבן סופה דקבליה כהן כי הא דרב כהנא פריק בסודרא אמר לדילי שוי לי חמש סלעים, אמר רב אשי לא אמרן אלא גברא רבה כרב כהנא דידע לאחולי אבל כולי עלמא לא, ש"מ כל היכא דקבליה כהן בנו פדוי, וכן הלכה.
<h2>דף כט.</h2>
ומי שפודה את בנו בתוך שלשים הרי זה אין פדוי. פדאו בתוך שלשים ומת הבן בתוך שלשים, אף על פי שנתן לכהן יחזיר לו חמש סלעים, מת לאחר שלשים אף על פי שלא נתן יתן. ומי שלא פדאו אביו והגדיל חייב לפדות את עצמו.
והיכא דמית אבוה מקמי דליפרקיה, כי גדיל איהו מיחייב למיפרק נפשיה.
<h2>דף עג:</h2>
תנו רבנן נאמנת חיה לומר זה כהן זה לוי זה ישראל זה ממזר זה נתין, במה דברים אמורים שלא קרא עליו ערער אבל קרא עליו ערער אינה נאמנת, וכמה ערער, אמר רבי יוחנן אין ערער פחות משנים. ונאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי, במה דברים אמורים בשמקחו בידו אבל אין מקחו בידו אין נאמן. נאמן הדיין לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי, במה דברים אמורים בשבעלי דינין עומדין לפניו אבל אין בעלי דינין עומדין לפניו אין נאמן.
<h2>דף עד.</h2>
אמר רבי נחמן שלשה נאמנין על הבכור אביו ואמו וחיה, חיה לאלתר אמו כל שבעה אביו לעולם, דתניא (דברים כ"א, י"ז) יכיר יכירנו לאחרים מכאן אמר רבי יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור.
